כמה פעמים מצאתם את עצמכם מייעצים לאנשים אחרים לאורך החיים שלכם…?

אנשים שקרובים אליכם מאד או אנשים בכלל.
ובמיוחד במצבים שהם טעו או נכשלו בהם…?

עכשיו תחשבו רגע עם עצמכם ,

כמה פעמים אמרתם להם להיות פחות קשים עם עצמם ?

לגלות יותר הבנה הכלה וחמלה כלפי עצמם ?

להיות פחות ביקורתיים ושיפוטיים ?

שהם ראויים וטובים כמו שהם ואין שום אדם שהוא מושלם ?

שתמיד הם יכולים לנסות שוב וזה לא סוף העולם ?

שהם בסה"כ בני אדם וזה יכול לקרות לכולם …?

עכשיו , תעצרו רגע ותחשבו עם עצמכם…

מה קורה לכם במקום הזה לתפיסה ולערך העצמי שלכם באמת …
כשאתם בוחרים להתייחס לעצמכם אחרת , לבקר ולשפוט את עצמכם ללא הרף ולעיתים בדרך הכי קשה שיש…?

מה קורה לכם כשאתם לא עוצרים לרגע אחד קטן מידי פעם ,
ומנסים להיות אמפטיים ומכילים יותר כלפי עצמכם בשביל להבין באמת את המשמעות במקום הזה…?